תוכלו להזכיר את הספר במצבים שמצריכים ויסות רגשי. למשל, ברגעים שבהם הפעוטות נדרשים להמתין לפני ארוחת הצוהריים, בזמן שטיפת ידיים או כשמחכים בתור למשחק. תוכלו לומר: "אני רואה שקשה לך להתאפק, ממש כמו הנכדות שלא יכלו לחכות ללביבות של סבתא".
השירים בספר הם הזדמנות נפלאה להפעיל את הגוף, לחקות צלילים ולבטא רגשות דרך משחק. הזמינו את הפעוטות לגעות "מווו" כמו הפרה, לזחול לאט כמו הצבים, לכשכש בזנב הפונפון כמו הארנבון או לצעוד בכבדות כמו ההיפופוטם. כדאי להוסיף גם הבעות פנים ומחוות – ללטף את הלחי ב"אוי, כואב"; לחייך וללכת בהליכת ברווז "הברווזה שמחה ועליזה"; או לעצום עיניים ברוגע כמו הדובון הישן.
בהשראת הסיפור תוכלו להמחיש את המושגים במשחק חווייתי של תנועה וקשב.
תיבה צפופה – שמיים פתוחים
כשהגננת תאמר "כולם יונים בשמיים הפתוחים", הילדים יתעופפו ברחבי הגן בתנועות גדולות וחופשיות. כשהיא תאמר "כל החיות מצטופפות בתיבה!" הילדים יסתדרו ויצטופפו יחד תחת מצנח או יריעת בד גדולה (ניתן לתחום אזור בכיתת הגן עם חבל או חישוקים).
כשכולם בתיבה אפשר להוסיף משימות, למשל: הפילים רוצים לחצצר עם החדק, אבל צפוף להם – השמיעו תרועה בלחש. הג'ירפות רוצות למתוח צוואר – נסו למתוח רק את הצוואר הכי גבוה שאפשר בלי להזיז את הרגליים.
הצעות למשחקים נוספים שממחישים את חוויית הצפיפות:
– משחק הכיסאות;
משחק החישוקים – מפזרים חישוקים בחלל הגן ומשמיעים מוזיקה. בכל פעם שעוצרים את המוזיקה מוצאים חישוק אחד, והילדים צריכים להסתדר עם פחות חישוקים.
קשר בין-דורי – אור נהנית לבלות בחברת סבתא סעדה, להתבונן בה ובידיה ולשמוע על ילדותה. דרך סיפור ילדותה של סבתא מתחזק הקשר הבין-דורי, אך גם מתחדדים ההבדלים בין הדורות. למשל בעבר בנים בלבד הורשו ללמוד לקרוא, וגם שיטת הלמידה הייתה שונה. "אצלנו קוראים אותיות ולא מנגנים אותן", כפי שאור אומרת לסבתה.
חשיפה לתרבות תימן – הסיפור של סבתא מזמין את אור ואת הקוראים למסע בזמן אל תרבות אחרת. יחד אנחנו מגיעים לתימן הרחוקה ומתוודעים לאורח החיים שם, למאכלים אחרים, לשפה, ללבוש ולמנהגים המקומיים.
סקרנות, נחישות ואהבת הקריאה – ילדי הגן בדרך כלל מתרגשים וחוששים מהמעבר לכיתה א'. הרצון העז של סעדה ללמוד לקרוא והנחישות שהפגינה יכולים לעורר הזדהות והשראה בקרב הילדים.