אֲנִי וְעַצְמִי

שִׁיתּוּף

סְּפָרִים

פְּעִילֻיּוֹת בְּעִקְבוֹת הַקְּרִיאָה

שְׁמִירָה

רקע היסטורי

שִׁיתּוּף

הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד
(1845–1934) היה דמות רבת-משמעות בעיצוב גורלו של העם היהודי ובהיסטוריה של מדינת ישראל. הוא החל לתרום ליישוב העברי בארץ החל בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19, כשהמושבות הראשונות שהקימו "חובבי ציון", וביניהן גם המושבה ראשון לציון, נקלעו למשבר פיננסי. נציגי המתיישבים נשלחו לברון כדי לבקש ממנו סיוע דחוף לחלוצים שעלו על הקרקע. נחישותם של החלוצים ואמונתם שבו אותו בקסמן, והוא נחלץ לעזרתם ומימן את כל ההוצאות של המושבות. זו, למעשה, הייתה ראשיתו של מפעל חיים שהברון הקדיש לו את רוב שנותיו הבאות.

הגן העברי הראשון – בטרם הוקמו גני ילדים בארץ רכשו הילדים ידע מהוריהם, למדו מתוך התבוננות במבוגרים סביבם או נשלחו ל"מאיסטרות" – נשים מבוגרות שתפקידן היה לשמור על הילדים בביתן, להשגיח עליהם וללמד אותם לדבר ולקרוא. פקידי הברון רוטשילד שלחו נשים מהמושבה לגרמניה ללימודי מקצוע הגננות ושכנעו אותן לעבור אט-אט ללמד בגני הילדים הראשונים בארץ בעברית.

אסתר שפירא גינזבורג וילדי הגן העברי הראשון, 1898

דוד יוּדילֵביץ – ובגרסה המעוברתת יוּדֶה-לֵב-איש – נולד ברומניה ב-1863 והלך לעולמו בראשון לציון ב-1943. יודילביץ היה איש הארגון ביל"ו (ראשי תיבות של "בית יעקב לכו ונלכה"), סופר וחניכו של אליעזר בן-יהודה. הוא פעל להכשרת גן הילדים דובר העברית הראשון והיה מראשוני המורים דוברי העברית בבית הספר במושבה. יודילביץ אף כיהן כמזכיר ועד המושבה וערך את הספר "ראשון לציון".

דוד יודילביץ

הילדה מחולות הזהב

שְׁמִירָה

שאלות לקריאה דיאלוגית

שִׁיתּוּף

עצירה מתודית לשחזור וניטור הבנה –
כאשר מגיעים לחלק בסיפור שבו מִלְכָּה מספרת את הסיפור בצרפתית, כדאי לעצור ולשאול את הילדים מדוע נהגה כך. לשאלה זו יש שני טעמים אשר אינם מצוינים במפורש: הראשון, בביתה של מִלְכָּה דיברו צרפתית. זהו פרט חשוב מאוד להבנת הסיפור, אך יהיו ילדים שלא יוכלו להסיק זאת מכותרתו הכתובה צרפתית של הספר שמִלְכָּה קוראת ממנו. כאן אפשר לחזור לתחילת הסיפור ולהקריא את הקטע המספר שבביתה של מִלְכָּה דיברו צרפתית, להיזכר שהספר היה שייך לאימה דוברת הצרפתית ולהסב את תשומת ליבם של הילדים לאיורו.

שנית, בימים שבהם העלילה מתרחשת לימוד העברית היה בתחילת הדרך, ועובדה זו השפיעה על הידע השפתי של הילדות.

עצירה לצורך ניבוי –
כדאי לעצור את הקריאה בנקודה שבה המורה מבחין בכך שבהפסקה קוראים בצרפתית, ולשאול את הילדים מה, לדעתם, יקרה עכשיו. נקודת עצירה זו היא נקודת מתח בסיפור, והיא אף מסייעת בהבנת המניעים של המורה ובהבנה של הדילמה של מִלְכָּה בהמשך.

במפגש חוזר עם הספר תוכלו להיעזר בשאלות היזכרות שיסייעו לילדים להבין את המתרחש באופן מיטבי:
– באיזו שפה דיברו בגן?
– מה לקחה איתה מִלְכָּה ליום הראשון בבית הספר?- מה עשה כשהיו חסרות לו מילים בעברית?
– מה גרם למורה יודילביץ הצטער כשראה את מִלְכָּה עם חברותיה החדשות בבית הספר?
– מה היה החלום של המורה יודילביץ?
– מה אימה של מִלְכָּה בישרה לה?
– מדוע דווקא מִלְכָּה נבחרה להגיש לברון רוטשילד זר פרחים?
– מדוע החליטה מִלְכָּה שלא לספר על כך לאימה?- – מדוע מִלְכָּה לא הצליחה להירדם?

הגעתו של הברון רוטשילד למושבה
– איך הרגישה מִלְכָּה כשעלתה על הבמה? איך אנחנו יודעים זאת?
– אפשר לחזור ולקרוא על ליבה ש"פעם בכל הכוח" ועל צעדיה המהוססים ואף להתבונן באיור ולגלות מה הצליח להרגיע אותה.
– כדאי לבדוק מה שאל הברון ומה ענתה מִלְכָּה, ולהבין כי, למעשה, בכך שאמרה את שמה, גם הצליחה להיענות לבקשת המורה וגם לא אִכזבה את אימה. אם כן, מה בחרה מִלְכָּה לעשות?
– מה לחשה מִלְכָּה באוזנו של הברון?
– מדוע התרגש יודילביץ בסוף הסיפור?
– מה אתם חושבים על בקשתו?
– מדוע היה כל כך חשוב לו שידברו רק עברית?
– מה הייתה ההתלבטות של מִלְכָּה?
– מה הייתה מִלְכָּה מרגישה, לדעתכם, אילו הייתה בוחרת לדבר עם הברון בצרפתית?
– איך הרגישה מִלְכָּה כשהברון דיבר בעברית?

שפת הגן ושפת הבית
– באֵילו מילים, דקלומים או ביטויים משתמשים בגן, אבל לא בבית?
– האם בגן יש כללים או מנהגים שונים מהבית? הביאו דוגמה למנהג או כלל שמקובלים רק בבית, ולמנהג או כלל שמקובלים רק בגן. קרה לכם שהתבלבלתם בהקפדתכם על מנהג או כלל?

עולים כיתה
כמו מִלְכָּה, גם רבים מילדי הגן עומדים לפני המעבר לכיתה א'. תוכלו להתחלק לקבוצות קטנות ולשוחח על הרגשות המתעוררים לקראת שלב זה בחיים:
– איך אתם מרגישים לקראת המעבר לבית הספר?
– האם גם אתם מתרגשים או חוששים?
– מה מרגש אתכם?
– לְמה אתם מצפים במיוחד?
– ממה אתם חוששים?
– לְמה הכי תתגעגעו?
– אילו יכולתם להביא ספר או חפץ כלשהו מהבית ליומכם הראשון בבית הספר, מה הייתם מביאים?

הילדה מחולות הזהב

שְׁמִירָה

על מה נשוחח בגן?

שִׁיתּוּף

מְנַטְרִים הבנה – לאחר הקריאה ניתן לשאול: "מה צומח על העץ של סבא בשיר? מה רוצה סבא לעשות בכוכבים? איך מגיבים האנשים בעיר על הצעתו של סבא? מה הם מעדיפים לקנות? לדברי סבא, במה זוכה מי שקונה כוכב? איך מרגיש סבא כשלא קונים ממנו והוא נאלץ לחזור הביתה עם כל הכוכבים?".

ניתן לחזור לחלק בשיר שנכתב בו: "עיניהם ודאי עיוורות ואוזנם חירשת". תחילה נברר אם הילדים מבינים מהו עיוור ומהו חירש. לאחר מכן אפשר לשאול אותם: "מה, לדעתכם, הכוונה במילים 'עיניהם ודאי עיוורות ואוזנם חירשת'? מדוע זו דעתו של סבא? מה האנשים לא מבינים?"
לאחר השיח כדאי לסכם ולומר שסבא חושב שהאנשים לא מבינים מה הם מפסידים בכך שהם לא קונים כוכבים.

ומה אתם הייתם עושים? לאחר שאלות לניטור ההבנה של השיר כדאי לשאול שאלות שיקרבו אותו לעולמם הפנימי של הילדים ויעודדו אמפתיה וחשיפה לנקודות מבט: ראשית, חִזרו לשיר, התבוננו באיור שבעמוד השלישי מהסוף, וקִראו: "הביתה שב הוא עם סלו בלי טיפה של עצב / האוצר נשאר אצלו ואצלם הכסף". לאחר מכן שאלו את הילדים: "למה, לדעתכם, סבא לא עצוב כשהאנשים ביריד לא קונים ממנו את הכוכבים? איך אתם חושבים שהייתם מרגישים במקרה כזה? אילו הייתם רואים שמוכרים כוכבים, האם הייתם רוצים לקנות כוכב? למה כן?/למה לא?".

"כוכבים תקנו בזול ותזכו באושר": כדי להדגיש את ההשוואה בין דברים בעלי ערך כספי לדברים בעלי ערך אישי תוכלו לשאול: "האם אפשר לקנות בובה או כדור? ומה לגבי רגע מצחיק עם חבר או חיבוק אוהב? איך מרגישים כשמישהו מצחיק אותנו או אוהב אותנו? אֵילו עוד דברים עושים אותנו שמחים ואי אפשר לקנות אותם בכסף?"

עץ הכוכבים

שְׁמִירָה

שאיפה לשלמות והתמודדות עם כעס

שִׁיתּוּף

לאחר הקריאה הראשונה שאלו שאלות המסייעות להבנת הרצף הסיפורי: "מי הוא החבר הכי טוב של הילדה?", "מה הילדה והחבר שלה עושים יחד?", "מה עשתה הילדה כשהדברים שהיא בנתה לא יצאו כמו שהיא תכננה?", "מה חשבו המעריצים שראו אותה בונה?", "לְמה מתכוונים כשאומרים 'מעריצים'?", "מה זה אומר שהילדה 'מתפוצצת'?", "מה קרה כשהילדה כעסה?", "למה היא רצתה לפרוש?", "מה עזר לה להרגיש אחרת?", "מה גרם לה לבנות מחדש את הדבר הכי מדהים?", "לְמה הוא משמש?".

שיח רגשי – "איך הילדה מרגישה כשהיא עם החבר הכי טוב שלה?", "איך היא מרגישה כשהיא מתכננת את הדבר הכי מדהים?", "איך היא נראית באיורים כשהיא מתכננת את הדבר הכי מדהים?", "איך היא נראית כשהיא בונה?", "איך היא מרגישה כשהדבר הראשון שהיא בונה לא יוצא כפי שתכננה?", "למה המעריצים לא מבינים אותה?", "איך הכעס משפיע עליה?", "לְמה הכוונה במשפט 'זה לא אחד מרגעיה היפים'?".

התייחסות לעמוד של הטיול עם העוזר – "מה קורה למצב הרוח של הילדה במהלך הטיול?", "מה גורם לכעס שלה להתפוגג?", "מה מרגיע בטיול?", "אֵילו דברים מסייעים לכם להירגע?"

"כשהילדה פוגשת שוב בדבר הלא-נכון הראשון שבנתה, כתוב: 'תחושה רעה עומדת להציף אותה שוב.' למה, לדעתכם, נכתב כך?", "מה גורם לתחושה שלה להשתנות?", "איך היא מרגישה כשהיא משלימה את מה שהיא בונה?", "למה היא והעוזר שלה חושבים שהם בנו את הדבר הכי מדהים אף על פי שיש דברים שיכלו לשפר?"

דמויות ללא שם – "למה, לדעתכם, לדמויות שבספר אין שמות?" תוכלו לשוחח על הבחירה המיוחדת הזו – אם אין שם, אולי הן יכולות להיות כל אחד ואחת?

בין דמיון למציאות – "תוכלו לספר על מקרה שבו תכננתם מראש ודמיינתם איך ייראה משהו שרציתם להכין?", "מה קרה כשהכנתם אותו?", "הוא היה כמו שדמיינתם?", "איך הרגשתם?", "חשוב לכם שמה שאתם עושים יֵצא בדיוק כמו שדמיינתם?", "מתי כדאי, לדעתכם, להמשיך ולנסות לעשות אותו, ומתי כדאי להפסיק לגמרי או לקחת הפסקה?", "מה הופך משהו למושלם בעיניכם?", "האם גם דבר לא מושלם יכול להיות מדהים?"

הדבר הכי מדהים

שְׁמִירָה

שאלות למפגש חוזר עם הספר

שִׁיתּוּף

שאלות שִחזור מסייעות להבנת הרצף הסיפורי ולהבנת הקפיצות בין הזמנים בעלילה.
לאחר הקריאה הראשונה כדאי לשאול שאלות שִחזור, כמו:

באיזו מדינה נינו התגוררה בתחילת הסיפור?

לאיזו מדינה נינו הגיעה?

מי זו סוזנה?

מה קרה בפעם הראשונה שנינו דיברה עם הילדה השכנה?

למה היא לא הבינה אותה?

מה השתנה בפעם השנייה שהן דיברו?

איך זה קרה?

שיח רגשי
כדאי לחזור ולהתבונן באיור שבו אימה של נינו מספרת לה על המעבר למדינה החדשה, להתבונן בהבעה של נינו ולשאול:

איך נינו הרגישה לפני המעבר לישראל?

לְמה היא ציפתה?

מה, לדעתכם, נינו הרגישה כשהיא הסתכלה בחלון ודמיינה שהיא שטה חזרה לגיאורגיה?

לָמה היא רצתה לחזור באחת הספינות?

איך נינו הרגישה, לדעתכם, כשהילדה דיברה אליה והיא לא הבינה מה היא אומרת?

למה נינו חייכה כשהילדה דיברה אליה בפעם השנייה?

מה הייתם אומרים לנינו אילו אתם הייתם פוגשים אותה?

מעברים, פרידות והתחלות חדשות
האם אתם מכירים מישהו שעבר להתגורר במקום אחר?

האם אתם עברתם לגור במקום חדש? במדינה אחרת? בעיר אחרת? בבית חדש?

איך מרגישים כשעוזבים מקום שמכירים, מקום שחייתם בו?

ממה קשה להיפרד?

לאילו דברים מתגעגעים?

אילו דברים חדשים צריך ללמוד כשעוברים למקום חדש?

איך מרגישים כשמגיעים למקום לא מוכר?

אילו דברים יכולים לעזור במעבר למקום חדש?

המוזיקה שבלב
איך נינו מרגישה כשהיא שרה?

איך אתם מרגישים כשאתם שרים או מאזינים לשיר מוכר?

למה סוזנה שמחה לשמוע את נינו שרה בטלפון אף על פי שלא הבינה אף מילה?

האם אפשר, לדעתכם, ליהנות משיר גם אם לא מבינים את המילים?

החלון שלי כאן

שְׁמִירָה

ומה אנחנו שואלים?

שִׁיתּוּף

הספר "מה עושים העצים?" הוא עיבוד של שירו של ע. הלל לספר-שיר, המאויר כסיפור לכל דבר ועניין בדומה לפיקצ'רבוק (picturebook).

הילד בשיר מתוודע לעולם סביבו, שואל עליו שאלות ומוצא בעצמו תשובות פילוסופיות לשאלותיו.

גם ילדים בגילאי גן נמצאים בשלב שבו סביבתם מעוררת בהם סקרנות, והם מרבים לשאול שאלות עליה ועל העולם.

שאילת שאלות הכרחית להתפתחות הילד מגיל צעיר בכך שהיא עונה על המוטיבציה הפנימית שלו לספוג ידע חדש. יתרה מכך, היכולת לשאול מעידה על התפתחות השפה, על סקרנותו של הילד ועל נכונותו ללמוד על העולם ולהרחיב את תודעתו באמצעות דיאלוג.

הספר יכול לשמש לטיפוח השפה, הסקרנות ומיומנות הדיאלוג. בין השאר, תוכלו לעשות בהשראתו פרויקט ארוך טווח הנקרא "גם אני שואל, גם אני שואלת" – עודדו את ילדי הגן לחשוב על שאלות בכל נושא שמסקרן אותם: חיות, חלל, נסיכות, מכוניות ועוד, לחקור כל נושא יחד ולמצוא תשובות שונות על שאלותיהם.

אפשר לשתף את ההורים בחשיבה משותפת על שאלות מסקרנות ובחיפוש אחר תשובות מגוונות על שאלות שעלו.

אפשר לקרוא את השיר גם בהקשר של היכרות עם הטבע, עם הסביבה ועם העולם ולמידה עליהם. כך, למשל, ניתן לקרוא בו לפני טיולי גן ופעילויות חוץ, לפני פעילות חקר, כחלק מהיכרות עם היוצר ע. הלל וכמובן פשוט לשם הנאה.

להרחבה – העלון "שפה ומדע" בגני ילדים ומעונות – מרחב פדגוגי

להעשרה – הסרטון ילדי גן מחפשים את הירח – גני ילדים ומעונות – מרחב פדגוגי

מה עושים העצים?

שְׁמִירָה

לפני הקריאה

שִׁיתּוּף

מידע מקדים – בית יתומים – כדאי לתווך לתלמידים את המושג ולספר כי בית היתומים שבסיפור היה מקום שגדלו בו ילדים שלא היו להם הורים, אבל יאנוש, סטפה וכל צוות העובדים דאגו להם לבגדים, לאוכל, לעזרה בלימודים, לחיבוק ולעידוד וחינכו את הילדים לאחריות, לעזרה בתחזוקת הבית ולערבות הדדית בין גדולים לצעירים מהם. מומלץ להציג בפני התלמידים את הדיוקנאות של המחנכים ושל שמולק כדי לתת תוקף לפן ההיסטורי של הסיפור.
דיוקן שמואל גוגול

הטרמה – אפשר להשמיע לתלמידים נעימת מפוחית ולשאול אותם: האם אתם מזהים את כלי הנגינה? איך הכלי הזה נראֶה לדעתכם? אילו תחושות מעוררת בכם המוזיקה הזו? אפשר גם להראות להם תמונה של מפוחית או מפוחית אמיתית ולהתנסות בנשיפה.

קריאה ראשונה – כדאי לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות, כשלכל תלמיד עותק אישי משלו. כך יתאפשר לכל אחד לעקוב אחר הדמויות ולהבין אילו חלקים בסיפור מתרחשים במציאות ואילו בדמיון.

אפשרויות לקריאת הספר: קריאה רציפה בשני חלקים בשל אורכו. כדאי לקרוא עד החלק שבו שמולק חולם על מפוחית משלו, אך אינו יודע כיצד ישיג את הכסף. כאן תוכלו לעצור ולנהל דיון ניבוי: מה, לדעתכם, יעשה שמולק? ולמוחרת כדאי להיזכר בְּסיפור המעשה עד כה בהשתתפות התלמידים. לאחר הקריאה תוכלו לשאול שאלות הבנה – מה רצה שמולק ומדוע? היכן הוא חי? מי היה יאנוש קורצ'אק? ומי הייתה סטפה וליצ'נסקה? מה עשה שמולק למען הגשמת החלום שלו?

שיח רגשי – אילו רגשות עלו בכם כששמולק חלם על מפוחית? האם חשבתם שיצליח להגשים את חלומו? מדוע? מה הרגשתם כאשר הוא קיבל שתי מפוחיות? מדוע, לדעתכם, הוא קיבל שתי מפוחיות? אילו רגשות מעלה בכם הספר?

"שמולק ממשיך לחלום" – הַזמינו את התלמידים להתבונן באיור ושאלו: איך מרגיש שמולק ולמה? איך שמולק הרגיש, לדעתכם, עד שהצליח לחסוך מספיק כסף?

המפוחית

שְׁמִירָה

על מה ניתן לשוחח בקבוצה הקטנה?

שִׁיתּוּף

שיח על הפתיח – בסיפור שלפנינו יש הקדמה הנקראת "לפני ההתחלה". תוכלו להתייחס להקדמה זו ולשאול: "מה מצויר בעמוד זה?" "למה, לדעתכם, העמוד הזה מופיע לפני ההתחלה?" "מדוע הסופר בחר לכתוב את ההקדמה?" "מדוע המאייר בחר באיור זה להקדמה? מה הוא עוזר לנו להבין באמצעותו?"

שומדי ונחום – תוכלו לנהל שיח על יחסיהם של שומדי ונחום ועל הרגשות שהם חווים. אפשר לשאול: "אילו דברים שומדי מספר על אחיו נחום?" "מה עשה נחום שהרגיז את שומדי?" "כיצד שומדי בחר להתמודד עם הכעס?" לאחר ההתייחסות לרגשות של הדמויות אפשר להרחיב לשאלות על עולמם הרגשי של הילדים: אפשר לשאול אותם, למשל: "מה אתם עושים כשאתם כועסים?" "איך, לדעתכם, טיול כמו של שומדי יכול לעזור?" "מה עוזר לכם להתמודד עם כעס?" אריק מלך החיות: ניתן לשאול: "איך, לדעתכם, מרגיש מלך החיות?" "מדוע אף אחד לא בא אליו?" "למה הוא נהנה לחקות קולות של חיות אחרות?" "איך הוא הרגיש כשניסה לשאוג בקולו, ולא הצליח? למה זה קרה?"

"האם גם אתם מתנהגים לפעמים כמו מישהו אחר?" "כמו מי הייתם רוצים להיות? למה?" "כל אחד אוהב שאומרים לו דברים כאלה."

שיחה בין חברים – אריק ושומדי מנהלים שיח חברי הכולל בִּרְכת בוקר, התעניינות, שיתוף ומחמאות. תוכלו לשאול: "כיצד אריק ושומדי מתייחסים זה לזה?" "איך הם מרגישים?" בהמשך ניתן להתייחס למרכיבי השיח החברי ולשאול: "כיצד אנחנו פונים לחברים ומשוחחים איתם?" "מה אתם מרגישים כשאומרים עליכם דברים טובים ומחזקים?" "אילו דברים טובים תוכלו לומר על החבר או החברה שלצידכם?"

סיפור שענת אוהבת במיוחד

שְׁמִירָה

תִּשְׁמְעוּ אוֹתִי

שִׁיתּוּף

שחר רוצָה שיקשיבו לה – שחר אוהבת לספר סיפורים: בתחילה היא מספרת משהו שקרה באמת, וכשהיא רואה שמקשיבים לה, היא מתחילה לבדות מליבה סיפורים ולהגזים. שחר מתקשה להבדיל בין סיפור שקרה באמת לסיפור בדיוני וחוֹוָה בלבול ודחייה מצד החברים הכועסים. רק הרצל השומר גורם לה להרגיש טוב, בטוח ונוח לשתף. הוא מבין שספסל מזמין, כוס תה מתוק ועיניים טובות הם כל מה שילדים כמו שחר צריכים.

להתבטא ולהישמע – ילדים ממציאים סיפורים או מגזימים מסיבות שונות: רצון לחוש משמעותי ורצוי, רצון להשתעשע ולבחון את תגובות הסביבה, טשטוש ההבדל בין דמיון למציאות או משאלת לב ורצון לשינוי המציאות. לעיתים ילדים מגזימים כי הם חשים שכך עולה ערכם בעיני אחרים, או שכך הם מצליחים למשוך את תשומת הלב אליהם. לעיתים הם מגזימים כשהם רוצים למצוא דרכים להתמודדויות שונות במציאות או לזכות בנחמה ובעידוד כשהמציאות לא נעימה להם.

ביטוי ותמיכה – בדומה לשחר, ילדים צריכים להרגיש שמקשיבים להם, גם כשטוב להם וגם כשפחות, וזקוקים לסביבה תומכת ובטוחה כדי לשתף.

אפשר לקרוא לילדים את הספר כשאתם מרגישים צורך לסייע לתלמידים לבטא את עולמם הפנימי או לשכלל אצלם את היכולת להבחין מתי כדאי להפליג בדמיון, ומתי עדיף לספר מה באמת קרה.

תוכלו לשלב את הספר גם בפעילות שמטרתה ביטוי עצמי ופיתוח הדמיון: ציור, סיפור, מוזיקה, מלאכת יד או תנועה. קריאת הספר יכולה להיות גם כפעילות מטרימה לתהליך כתיבת סיפורים בכיתה.

פינת תמיכה – בהשראת הספסל של הרצל תוכלו להקים יחד בכיתה פינת עצה ותמיכה מזמינה להתייעצות ולשיתוף בקבוצות קטנות.

תשמעו סיפור

שְׁמִירָה

תְּחוּשַׁת שַׁיָּכוּת

שִׁיתּוּף

"הוא נמצא בַּמקום הכי מתאים ואף פעם לא מרגיש בו זר."
איש חולם לעבור למקום שלא ירגיש בו זר, אך מחליט להישאר במקום שהוא נמצא בו, להשתתף בעשייה וליזום, וכך מרגיש שייך.
הצורך להרגיש שייך הוא צורך בסיסי של כל אדם. אומנם, אפשר להשתייך למקום מסוים, כמו לשכונה או לבית ספר, ולא להרגיש חלק ממנו, אך ניתן להרגיש שייך בעזרת עשייה משמעותית והרגשה של קבלה וערך. בזכותן נוצרים קשרים חברתיים, רגשיים ואישיים, כפי שקורה לאיש בסיפור.
האיש חסר שֵם ומכונה "איש", וגם המקום שהעלילה מתרחשת בו אינו ידוע. בכך רומזת לנו הסופרת כי הסיפור הוא על כל אדם, וכי התחושות שמלוות את גיבור הסיפור הן שיקוף של תחושות אוניברסליות.
לתרום ולהועיל – בדומה למה שקורה לאיש, גם אצל תלמידות ותלמידים תתעצם תחושת השייכות לבית הספר ולכיתה אם יתאפשר להם לתרום לטובת הכלל, להיות חלק ממטרה שחשובה לכולם, לבטא את דעותיהם ולהשתתף בקבלת החלטות.
תחושת השייכות חשובה לתלמידי כיתה א' בפרט, משום שבית הספר עדיין לא מוּכָּר להם. הזדהות עם דמותו של איש יכולה לְתַקֵף את רגשותיהם ולעודד אותם לפעול ולהרגיש שהם חלק ממשהו ושיש להם ערך ומקום.

תוכלו לשלב את הסיפור בפעילויות לחיזוק תחושת השייכות, למשל בתכנון פרויקט משותף, כמו הצגה, טיול ועוד.
בתכנון המשותף תוכלו לשאול: "מה הייתם חולמים שיהיה בפרויקט?"; "באיזו דרך אתם מציעים לפעול?"; "מה כל אחד ואחת ירצו לתרום לביצוע הפרויקט?".

התחנה

שְׁמִירָה

מפגש ושיחה

שִׁיתּוּף

האיורים היפים בסיפור מביעים רגש באופן עדין, ובמינימליות. הקִרבה והגעגוע עולים מהם כבר בהתחלה. האם התלמידים והתלמידות יבחינו ברגש שהספר מעביר עוד בטרם הקריאה בו?

לפני הקריאה – כדאי להציג כמה מהאיורים הראשונים בספר כשהטקסט מוסתר ולשאול: מה אתם רואים ברצף האיורים הראשונים? (חיבוק, מזוודה, מבט עצוב) איזה רגש מבטאים איורים אלו?

כעת אפשר לקרוא יחד את הספר.

לאחר הקריאה – תוכלו לשוחח על הסיפור, על הרגשות העולים ממנו ועל נקודת החיבור לעולמם של הילדות והילדים.

שיחה – ניתן לשאול: מה, לדעתכם, הרגישה בלה כשזוזו נסעה? מדוע לא התחשק לה לעשות את הדברים שהיא אוהבת לעשות בדרך כלל? מה זה "להתגעגע"? איך התמודדה בלה עם הגעגוע?

קשר – בסיפור לא מצוין טיב הקשר בין בלה לזוזו. אפשר לשאול את התלמידים: מי הן, לדעתכם, בלה וזוזו? האם הן אחיות? קרובות משפחה? חברות? ואולי אם ובת?

להישאר לבד? – מהסיפור ניתן להסיק שבלה נשארה לבדה. הדבר עלול לעורר אי-נוחות ואף בהלה אצל ילדים וילדות. ייתכן שהיו איתה דמויות נוספות, אך הגעגועים מופנים אל זוזו. כדאי לעודד את הילדים לשער אם בלה נותרה לבדה.

כדאי גם לשאול אותם עם מי הם נמצאים כשההורים נוסעים לכמה ימים, ולנהל שיחה בעניין.

געגועים – חיבור לעולם האישי – האם גם לכם קרה שהתגעגעתם? מה הרגשתם אז בגוף? אילו רגשות נוספים עולים בשעת געגוע? האם אפשר להתגעגע גם בפרק זמן קצר? באיזו דרך בחרתם להתמודד עם הגעגוע? האם, לדעתכם, רק ילדים מתגעגעים?

ספר נוסף על געגוע – מחלת הגעגועים של סולי מאת נורית זרחי. ניתן להקריא את שני הסיפורים ולהשוות בין דרכי ההתמודדות עם הגעגוע בכל ספר. אפשר לייצר מסלול ספרותי.

בלה וזוזו

שְׁמִירָה

ומה בכיתתנו?

שִׁיתּוּף

"הבטחתי שאחזור" – הספר אומנם מתאר פרידה וגעגוע, אך גם שיבה הביתה והבטחה שקוימה.

קשר של אמון – ילדים זקוקים לאמון ולביטחון, וכחלק מזה הם רוצים שהבטחות שהובטחו להם יקוימו. בשלב זה של ראשית דרכם בבית הספר הם מתנסים בקשרי חברות ובקשרים חדשים עם מבוגרים משמעותיים (מורים), קשרים שהולכים ומשתכללים. האמון משמש בסיס לקשר אישי רב-משמעות, ומכאן חשיבותו בעולמם החברתי, שכן קשרים אמיצים המבוססים על אמון מעלים את תחושת הביטחון והשייכוּת לקבוצה ומביאים איתם רווחה נפשית, שמחה, שיתופי פעולה ותחושת ביטחון אישי וקבוצתי.

הסיפור "בלה וזוזו" יכול לשמש כלי לעידוד יחסי אמון הדדיים בכיתה:

שיחה: ניתן להדגיש בשיח משותף את האמון שרכשו בלה וזוזו זו לזו, אך קודם כול, כדאי לתווך לתלמידים את המושג "אמון" דרך הזדהות עם הדמויות ובהסתמך על הסיפור.

ניתן להציג את יחסי האמון בספר ולהדגיש אותם. כדאי

לבקש מהתלמידים לחזור לסיפור ולמצוא הוכחות לכך שבלה האמינה בזוזו וסמכה עליה:

בלה אומנם התגעגעה לזוזו, אך היו לה הידיעה והביטחון שזוזו אכן תחזור: "היא ידעה שזוזו צריכה לחזור עוד מעט, עוד קצת". זוזו הבטיחה לבלה שהיא תחזור ועמדה בהבטחתה: "ולחשה לבלה באוזן – הבטחתי שאחזור".

הבטחה ותחושת ביטחון – נוכל לשאול: מדוע חשוב, לדעתכם, לקיים הבטחה בין חברים? מה ההרגשה כשמישהו מבטיח משהו, ולא מקיים? באילו מקרים אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו בוטחים זה בזה בכיתה? אולי כשאנחנו נעדרים מהלימודים ומצפים שחבר או חברה יביאו לנו שיעורים?

מאגר אמון בכיתה – מתשובות התלמידים אפשר ליצור יחד מאגר של פעולות המבוססות על אמון ולהיעזר בהן במהלך השנה.

מה יקרה בעתיד – תוכלו להעלות שאלות על המשך קורותיהן של בלה וזוזו: איך בלה תגיב כשתתעורר ותראה את זוזו? כיצד יבלו יחד את היום? מה יקרה בפעם הבאה שזוזו תצא לחופשה? כיצד בלה תתמודד לדעתכם,? מה היא תעשה? ומה יקרה כשבלה תצא לחופשה וזוזו תישאר?

אפשר לחזור אל הספר שוב ושוב בכל הזדמנות שנראה צורך בחיזוק אמון או בבנייתו – למשל, בכל פעם שנרצה לחזק קיום הבטחות או הסכמים, או בהסתגלות מחודשת אחרי חופשה ארוכה.

התמודדות עם געגוע – כדאי לשאול את הילדים: האם חוויתם געגוע? מתי? איך התמודדתם? האם יש משהו בספר שמוצא חן בעיניכם ותעשו בפעם הבאה שתחושו געגועים?

הספר מהנה לקריאה, ותמיד אפשר לחזור ולקרוא בו פשוט כדי לחמם את הלב.

בלה וזוזו

שְׁמִירָה

מפגש ושיחה

שִׁיתּוּף

קריאה ראשונה – כדאי לעצור את הקריאה לאחר שהזוג מקבל את תלולית הזהב ולשאול: מה, לדעתכם, יעשו טוביה וסירל בזהב שקיבלו? מדוע?
איך נראו השנים הטובות? לאחר הבשורה של האיש הפלאי, אפשר לעצור את הקריאה ולשאול: מה, לדעתכם, קרה בשבע השנים הטובות של המשפחה?
תגובות ושאלות במהלך הקריאה – כדאי לאפשר שאילת שאלות והעלאת מחשבות במהלך הקריאה כביטוי למעורבות בסיפור ולהזדהות איתו.
מילים חדשות – כדאי להתייחס למילים פחות שגורות ומוכרות, כמו:
"בקתה מטה לנפול", "סֵבל", "איש בא בימים", "מלמד", "תלולית".
יש מילים שאפשר להסביר באמצעות האיורים, למשל "סבל".
קריאה חוזרת – כדאי לקרוא את הסיפור יחד יותר מפעם אחת במשך כמה מפגשים ולשוב ולקרוא אותו כעבור זמן.
כל מיני קריאות – כדאי שכל קריאה חוזרת תהיה בעלת אופי משלה: קריאה שבה יציגו התלמידים את העלילה, קריאה של חלק מסוים לשם התמקדות בנושא לדיון, קריאה שבמרכזה הקשר בין האיורים לכתוב.
שיחה בעקבות הסיפור – בחירתם של בני הזוג יכולה לעורר מגוון דעות: תמיכה, תמיכה חלקית, פליאה ואף התנגדות. כדי לנהל דיון פורה כדאי להאזין למגוון הדעות ולאפשר תגובה והקשבה.
סוף הסיפור – כדאי לשאול: מדוע, לדעתכם, זכו טוביה וסירל בתלולית זהב פעם נוספת? מה, לדעתכם, יעשו בה כעת, אחרי שהילדים רכשו השכלה? מדוע?
התייעצות – מדוע טוביה התייעץ עם אשתו? בעקבות הסיפור אפשר לדון במושג "התייעצות" – מה זו התייעצות? האם חשוב לכם להתייעץ? עם מי אתם נוהגים להתייעץ?

שבע השנים הטובות

שְׁמִירָה

מִפְגָּשׁ וְשִׂיחָה בַּגַּן

שִׁיתּוּף

לִפְנֵי הַקְּרִיאָה – כדאי לקרוא לילדות ולילדים את שם הסיפור, "הזאב לא יבוא", ולשאול אותם: לאן, לדעתכם, הזאב לא יבוא?

דמות הזאב בספרי ילדים עלולה לעורר פחד אצל חלק מהילדים. כדאי לשים לב לתגובות שלהם ולהרגיע במקרה שמזהים אצלם קושי או חשש.

לִקְרֹא אִיּוּרִים? – האיורים מגלים פרטים נלווים שאינם כתובים בסיפור, לכן חשוב לאפשר לילדות ולילדים להתבונן בהם בעת ההקראה.

קְרִיאָה בִּקְבוּצוֹת קְטַנּוֹת – כדי לאפשר חוויה של הפתעה, פליאה ומעקב אחרי המילים והאיורים, מומלץ לקרוא בקבוצות קטנות, כשכל אחד מחזיק בעותק משלו.

רצוי להקריא את הספר כמה פעמים וכך לקדם הבנה של מסרים גלויים וסמויים.

בקריאה הראשונה נוכל לשאול שאלות על ההבנה המילולית של הסיפור: מה שאל הארנב את אימו? מה ענתה האם? איפה אימא אמרה שהזאבים מתגוררים? למה הזאבים לא יכולים להסתתר מאחורי עצים בעיר? למי הזאב דומה, לדברי הארנבון? האם הזאב הגיע בסוף? מתי הוא הגיע? מה הוא הביא?

הַשָּׁלָב הַבָּא – שְׁאֵלוֹת עַל רְגָשׁוֹת וּמַחְשָׁבוֹת – האם הארנבון פחד מהזאב? האם הוא חיכה לזאב? איך אפשר לדעת זאת?

הַשָּׁלָב הָאַחֲרוֹן – שְׁאֵלוֹת הַמִּתְיַחֲסוֹת לְמַשְׁמָעוּת אִישִׁית – האם תוכלו לספר על מקרה שבו גיליתם משהו חדש על חבר? איך הרגשתם כשגיליתם זאת? ממה ילדים פוחדים?

שְׁאֵלָה שֶׁל רֶגֶשׁ – כדי להדגיש את ההפתעה ואת תחושת ה"לפני" וה"אחרי", אפשר לעצור כשהארנב הולך לישון ולשאול: איך, לדעתכם, הארנבון מרגיש? האם הוא רוצה שהזאב יבוא? בסוף הסיפור כדאי לחזור ולשאול את השאלות הללו.

שֵׁמוֹת לָרְגָשׁוֹת – זו הזדמנות לתת שמות לרגשות ולתכונות, כמו: ציפייה, סבלנות, התרגשות, חשש ועוד.

"יֵשׁ כַּמָּה דְּרָכִים לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל דָּבָר" – מה גרם לכם לחשוב שהארנבון חושש? האם הופתעתם מסוף הסיפור? מה אתם חושבים על הסוף המפתיע? האם אתם אוהבים אותו?

מְגַלִּים רְמָזִים בִּקְרִיאָה חוֹזֶרֶת – בקריאות הנוספות אפשר לנסות למצוא רמזים לסוף הסיפור. זה יכול להיות קצת מבלבל ומצחיק, אבל עוזר להבין שיש כמה דרכים להסתכל על כל דבר.

שִׂיחָה עַל צִפִּיָּה – האם קרה לכם שחיכיתם למשהו שיקרה? האם דמיינתם את זה קורה? מה הרגשתם בגוף? ומה הרגשתם כשזה סוף-סוף קרה?

הזאב לא יבוא

שְׁמִירָה

שִׂיחָה

שִׁיתּוּף

הטרמה – רצוי להקריא את שם הסיפור ולשאול: איך, לדעתכם, בונים בית? איך מתחילים? במה יש צורך?
מומלץ להקריא את הספר בקבוצות קטנות, לשוב ולספר אותו כמה פעמים ולהפנות את תשומת הלב למסרים בסיפור, לאיורים ולהשתלשלות העלילה.
לאחר הקריאה הראשונה – רצוי לברר הבנה מילולית: מה רצו הילדים לעשות? מי השתתף בבניית הבית? מה הִציעו הילדים? מדוע הבית התפרק בתחילה? מה סייע לילדים להצליח? מה קרה לליה?
בסיפור יש מסרים סמויים – עידוד שיתוף פעולה, קידום חֲבֵרוּת והתחשבות. כדי לסייע לילדות ולילדים לגלות מסרים אלו, חשוב לשאול על הרגשות של הדמויות בסיפור: האם הילדים שהחלו את תהליך הבנייה אִפשרו לילדים נוספים להעלות רעיונות ולהצטרף? מדוע? כיצד הרגישו הילדים שהצטרפו? כיצד הרגישו הילדים כשהבית נהרס? כיצד הרגישה ליה כשהילדים האשימו אותה? וכיצד היא הרגישה כשהוזמנה לחזור? התבוננות באיורים יכולה לעזור בהבנת הרגשות שבסיפור.
ייחוס וחיבור אישי למסרים – בשלב זה ניתן לשאול: האם גם לכם בגן יש לפעמים רעיונות משותפים?
שיתוף פעולה תורם לתחושת הביטחון והשייכות. זו הזדמנות להכיר את המושג ולשלב אותו בשפת הדיבור והמעשה בגן. תוכלו לשאול: האם החברים בסיפור בנו יחד או שכל חבר וחברה בנו בנפרד? האם גם אתם בונים או מרכיבים דברים עם חברים בגן? אֵילו משימות אנחנו מבצעים בגן יחד, בשיתוף פעולה? אולי סידור החצר? ומה עוד?
להעשרה – מילת היום בגן – יחד
משחקי שיתוף פעולה, אתר יוצרות שפה

איך בונים בית?

שְׁמִירָה

מִפְגָּשׁ וְשִׂיחָה בַּגַּן

שִׁיתּוּף

קְרִיאָה בְּרֶצֶף – כדאי לקרוא את הסיפור ברצף כדי לשמר את תחושת הריגוש והמתח העולה ממנו.
קְרִיאָה חוֹזֶרֶת בִּקְבוּצוֹת קְטַנּוֹת – הקראה חוזרת מאפשרת שיח אינטימי שניתן לשתף בו ברגשות, להקשיב, לתווך, לעודד ולחזק.
בְּעִקְבוֹת הַסִּפּוּר נוּכַל לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת מִסּוּגִים שׁוֹנִים:
שְׁאֵלוֹת הֲבָנָה: לאן הלכו מעיין ואחותה? מדוע? מה קרה בגן השעשועים? מדוע מעיין והדר נפרדו? מה עשתה מעיין לאחר שהדר הלכה?
שְׁאֵלוֹת הַנּוֹגְעוֹת לְמַחְשָׁבוֹת וְלִרְגָשׁוֹת: איך הרגישה מעיין כשטיפסה על הסולם? על מה היא חשבה כשהגיעה לשלב הגבוה? כיצד ניסה הקהל למטה לעזור לה? מה היא הרגישה כאשר שמעה את קולות העידוד? כיצד היא התגברה על הפחד? כיצד עודדה אותה אחותה הדר?
יְלָדִים וּפְחָדִים – ילדים וילדות רבים בגיל גן חווים תקופה של פחדים כחלק מהתפתחותם הטבעית. הם חווים פחדים שונים: פחד מרעש חזק, מפרידות או ממעברים. משום שהדמיון שלהם כה עשיר ואין אצלם הפרדה מוחלטת בין דמיון למציאות, הם חווים גם פחדים רגשיים ודמיוניים: פחד מחושך, ממפלצות, ממכשפות וכדומה.
תּוּכְלוּ לְשׂוֹחֵחַ עַל פַּחַד בִּקְבוּצוֹת קְטַנּוֹת – כדי להתמודד עם פחד מומלץ לדבר עליו.
כְּדֵי לְיַצֵּר אֲוִירָה פְּתוּחָה וְנוֹחָה לְשִׁתּוּף הגננת יכולה להטרים ולשתף בפחד משלה ולספר שיש סוגים שונים של פחדים. אפשר להציע לילדים וילדות לשתף בפחדים שלהם.
כְּדַאי לִיצֹר מַעְגַּל שִׁתּוּף שיעודד את הילדים לדבר על פחדיהם, יסייע לקרב לבבות ולהבין שהרגש העוצמתי הזה הוא רגש טבעי המשותף לכולם.
רְגָשׁוֹת בְּאִיּוּרִים – כדאי להתבונן יחד באיורים ולגלות כיצד בחרה המאיירת לאייר את קשת הרגשות של מעיין.
תְּמִיכָה וְעִידוּד – השיח מאפשר להרהר בצורך האישי בתמיכה ובחיזוק ולהבין מה עוזר לילדי הגן ומה עוזר לאחרים.
תּוּכְלוּ לִשְׁאֹל: מה גרם למעיין לעלות בסופו של דבר? למה, לדעתכם, דווקא המילים של אחותה השפיעו עליה? האם העידוד נחוץ רק בשעת פחד? באילו עוד מצבים, לדעתכם, אנחנו זקוקים לעידוד? מה עוזר לכם להירגע או להתגבר כשקשה? מי מעודד אתכם? כיצד הם עושים זאת? כיצד אנחנו יכולים לעודד את החברים בגן?
הַבָּעַת רְגָשׁוֹת בְּ"מֵאָה שָׂפוֹת" – לאחר השיח אפשר להזמין את הילדים לנסות ולהביע את הרגשות בציור, בכיוּר, בפנטומימה, בהדבקה ועוד.

עד למעלה

שְׁמִירָה

וּמָה קוֹרֶה בְּגַנֵּנוּ?

שִׁיתּוּף

הספר יכול ללוות תחושות וחוויות השלובות בחיי הגן:
להיקשר – בסיפור מתואר תהליך ההיקשרות של דובי לבובת הארנב שמצא. לילדים רבים בגילאי גן יש חפץ אישי (שמיכה, חיתול בד, בובה, צעצוע) שהם קשורים אליו ומתקשים לעזוב אותו. ההיקשרות לחפץ תורמת להתמודדות בריאה ומיטבית עם מעברים ומצבים מלחיצים ומאתגרים.
הילדים יכולים לשתף: מהו החפץ שהם קשורים אליו? האם הם המציאו לו שם? האם גם הם מבלים איתו בפיקניק, בגינה או בשינה כמו דובי וארנב? ואולי הם עושים איתו דברים אחרים? במה החפץ עוזר להם או משמח אותם? כדאי לשוחח על כך בקבוצות קטנות. כך מתאפשרות פתיחוּת והקשבה הדדית.
להיפרד – בסיפור מתארים גם את הפּרֵידה של האייל מהחפץ האהוב עליו. ואכן, לצד ההיקשרות, ילדים רבים בגילאי גן מכירים היטב את ההרגשה כשנפרדים מחפץ, את תעצומות הנפש הנדרשות מהם לשם כך ואת המעבר ל"דברים של גדולים": חלקם נפרדו מטיטול או ממוצץ, המירו בקבוק אהוב בכוס שתייה, מיטת מעבר – במיטת בוגרים, טיולון – באופניים ועוד. חייהם של הילדים רוויים בפרידות. אפילו פרידות זמניות, למשל מצב שבו לא ניתן להיכנס לגן עם חפץ מהבית, נחוות לעיתים כפרידה ממשית.
הילדים יכולים לשתף – ממה נפרדו? מה עזר להם להתגבר על הקושי? האם קיבלו חפץ ממישהו אחר שנפרד ממנו והעביר אותו הלאה (אחים, בני דודים)? ואולי יש חפץ שהם העבירו למישהו אחר? כדאי לשתף בקבוצות קטנות.
אפשר לחזור אל הספר שוב ושוב, גם משום שהוא משמח ומחמם את הלב וגם כדי לתמוך בקושי ולהעצים את מי מהילדים והילדות שנמצא בתהליך פרידה.

נמצא!

שְׁמִירָה

מפגש ושיחה

שִׁיתּוּף

הטרמה לסיפור – תוכלו ליצור בכיתה שני מסלולים באורך שונה: מסלול קצר עם מכשולים, כמו כיסא או שולחן, ומסלול ארוך ללא מכשולים. התלמידים והתלמידות יתנסו בשתי הדרכים, ולאחר מכן תתקיים שיחה על הדרכים השונות: האם קרה לכם שחשבתם שמעשה שתעשו יהיה קל ופשוט והתברר לכם שהוא מסובך יותר? ואולי להפך? האם ניתן לדעת זאת מראש? כדאי לעמוד על כך שהדרך שאנחנו בוחרים בה יכולה להיות מפתיעה, קלה או קשה מכפי שחשבנו.

קריאת הסיפור – כדאי לעסוק בסיפור יותר מפעם אחת ולאחר הקריאה הראשונה לדון בכל פעם בנושא אחר.

הסיפור שלנו – מאחר שהסיפור מופשט וסמלי, כדאי לבקש מהתלמידות ומהתלמידים לתאר את תוכנו בדרכים מגוונות: לוודא שהם הבינו את מהלך הסיפור ולבקש מהם לספר אותו במילים שלהם, לצייר אותו או להמחיז אותו.

שיחה בעקבות הסיפור – תוכלו לשאול את התלמידים:

דרך ארוכה וקצרה – מה זו "דרך קצרה שהיא ארוכה"?

מה זו "דרך ארוכה שהיא קצרה"?

למה, לדעתכם, הנערה עונה כפי שהיא עונה?

מה למד האיש בסוף הסיפור? האם הוא כעס על הנערה, לדעתכם?

מה עדיף: לבחור בדרך ארוכה או בדרך קצרה? לפתור תרגילים קלים בחשבון או להתמודד גם עם המורכבים יותר? להתחיל לרוץ במהירות או לשמור כוחות ולרוץ לאט יותר?

אחרי הקריאה השנייה:

על פרשת דרכים – מה עושים כשמתלבטים ולא יודעים מה לעשות? למי פונים? איך מקבלים החלטה? כדאי לשוחח על כך בזוגות ולבקש מהתלמידים ומהתלמידות להציג את התובנות שלהם בדרך יצירתית: המְחזה, ציור, קומיקס או פנטומימה.

הקשבה – ניתן לשאול: מדוע, לדעתכם, האיש בחר בדרך הקצרה? אילו היה מקשיב לדברי הנערה עד סופם, במה היה בוחר, לדעתכם? כדאי לעמוד על כך שגם אם טועים, ניתן לתקן. אפשר להתנסות בתרגילי הקשבה [ר' בהמשך].

מהירות ואיטיות – האיש מיהר לדרכו. מתי אתם אוהבים להתנהל לאט ומתי מהר? כדאי להתנסות בתרגילים של הליכה איטית, של נשימה איטית ושל התבוננות איטית בסביבה ולאסוף חוויות ותובנות.

הדרך הארוכה

אֲנִי וְעַצְמִי

סְּפָרִים

פְּעִילֻיּוֹת בְּעִקְבוֹת הַקְּרִיאָה

"שפה" שונה בבית ובגן

איך אומרים בעברית?

מחפשים את החמור

מלכות ומלכי העברית - להורדה!

האזינו לסיפור "הילדה מחולות הזהב"

פינטרסט

רקע היסטורי

תחייתה של שפה והיכרות עם ההיסטוריה

רכישת שפה

קוראים את הסיפור

שאלות לקריאה דיאלוגית

יום שפות

בעקבות האיורים

משחקים בשפה העברית

ספרים נוספים בנושא

יֶדַע

מְיֻמָּנוּיוֹת

עֲרָכִים

ברוגז ושולם

האזינו לפרק "ריבים"

משכינים שלום

חוקרים ומגלים

פינטרסט

רקע מהמדרש על אהרון הכהן

משכינים שלום – פינת פיוס

כיצד נקרא בגן?

על מה נשוחח בגן?

מציגים ומבינים

משחקי זוגות

מכירים שיר חדש בנושא

זמן מדבר – הרחבת ידע עולם

כיצד ילדים פותרים קונפליקטים בגן?

ידע

מיומנויות

ערכים

הכינו עץ כוכבים משלכם!

טיפ לקריאה משפחתית

"...ותזכו באושר!"

העץ שלנו

להביט בכוכבים

האזינו לשיר

ערכם של דברים שבלב

כיצד כדאי לקרוא את השיר?

על מה נשוחח בגן?

אוצרות

מעניקים כוכבים של אושר

חוקרים את עץ הכוכבים

מאזינים לשיר "עץ הכוכבים"

יֶדַע בִּתְחוּמֵי דַּעַת שׁוֹנִים

מְיֻמָּנוּיוֹת

עֲרָכִים

מיני הדרכה על הספר לצוות

טיפ לקריאה

ללמוד מהניסיון

האזינו לסיפור

בונים ביחד

לצייר מהדמיון

פינטרסט

בין הרצוי למצוי, רגשות, עידוד ותכנון

קבוצות קטנות, עותק אישי וניבוי

שאיפה לשלמות והתמודדות עם כעס

מסלול הכעס

תכנון ובנייה

פנטומימה

פעילויות בעקבות האיורים

טיפ לקריאה

תקשורת שמעבר למילים

האזינו לסיפור "החלון שלי כאן"

מה רואים מהחלון שלנו?

שיר בשפה אחרת

פינטרסט

מהספר אל החיים

שאלות למפגש הראשון עם הספר

שאלות למפגש חוזר עם הספר

בעקבות האיורים

מוזיקה מכל העולם

מה זו עלייה?